קטגוריות
חינוך פיננסי טור דעה

האם יש אפשרות לעשות רגולציה לביטקוין?

כדי להבין האם אפשר לאסדר ביטקוין, צריך הבין מה מטרת האסדרה, או הרגולציה. מטרתה של האסדרה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה, מן ההיבט של התנהגות תאגידים וארגונים המספקים שירותים ומוצרים לאזרחים, והיא קובעת את מידת המעורבות של רשויות המדינה בפעולותיהם של הגופים הפרטיים, במטרה להגן על האינטרסים הכלכליים והחברתיים במשק (ויקיפדיה).

במילים פשוטות – מטרת הרגולציה היא לבטח את המשתמש הפשוט מפני הסיכון הכרוך בשימוש במוצר, ע"י מעורבות של המדינה. כאשר עולה הטענה שצריך רגולציה, צריך לקחת בחשבון מהם האינטרסים, האם צריך להגן על המשתמש? ואם כן איך וכמה? ומיהו התאגיד ממנו המדינה מגנה לכאורה.

מיהו התאגיד?

התאגיד במקרה הזה הוא תוכנה ששייכת בהגדרה לאף אחד ולכולם, ותפקידה לשמש כמטבע, שמטרתו להחליף את המטבעות הנשלטים ע"י מדינות. בעבר, זהב היה מקור אחסון הערך (Reserve currency) שממנו נזגר ערך הכסף. החל מ1971, ערך הכסף נקבע ע"י מהימנות ממשלת ארצות הברית – בגלל שהדולר מייצג חוב של המדינה לעולם, וכרגע הוא משמש כמקור אחסון הערך.

מהו האינטרס?

לכן, כשמסתכלים על האינטרס של מדינה לאסדר ביטקוין, קשה שלא לחשוד במניעים כמו אובדן הכוח של הדולר כמקור אחסון הערך לטובת התוכנה. מניע נוסף הוא חוסר היכולת של אדם פרטי להגן על עצמו מפני חוסר ידע. וזה נובע מכמה סיבות: הראשונה היא שלאנשים אין סבלנות לקבל את הידע, השניה היא שהמדינה לא מחלקת את הידע (דבר שמועיל למניע הראשון). מניע זה גורם לאנשים ליפול לרמאויות קריפטו, בדיוק כמו שהם נופלים לרמאויות במייל, או רמאויות של גופים בנקאיים (לכאורה. משבר 2008).

בניגוד לגופים בנקאיים, שצריך לחכות ימים שבועות וחודשים על הקו כדי לקבל תשובה, התוכנה שמריצה את המטבע שנקרא ביטקוין היא Open-source, משמע פתוחה לכולם. אפשר לראות את הקוד שבונה אותה, ומטרת הקוד היא לייצר רשומה שקופה של מעבר ערך מפרט לפרט.

דוגמאות לרשומות:
Terrascope
https://etherscan.io/
Block explorer for the Avalanche blockchain

משמעות הדבר היא שאפשר לראות את כל מה שקרה אי פעם על הרשומה. אלמנט ההצפנה מגיע בצורת בעלי הארנק, ולא על התנועה בערך. כלומר אם הבנק צריך זיהוי אישי כדי לאשר העברת כסף, אז הארנק הוא הזיהוי האישי כלפי פנים, ויש לו הצפנה כלפי חוץ.

האם המשתמש צריך הגנה?

לכאורה, אפשר לוותר על הבנקים, כי כל אחד נועל את הכסף שלו בעצמו. אם מוותרים על הבנקים, למדינה אין דרך לפקח ולראות את התנועות הכספיות דרך הבנקים, שכיום גם משמשים מנוע זרימת הכסף מהמדינה לעם. משמעות הדבר היא אובדן הכוח הכלכלי בידי המדינה, והעברת הכוח לאינדיבידואל. הבעיה נוצרת כאשר יש פער בין הכוח שבידי אותו אדם לידע שלו על הכוח הזה.

כאן, לדעתי, צריך רגולציה בצורת חינוך והסברה. מעבר לשני הכלים האלו אין למדינה דרך לעזור שלא תגרע מהמטרה העיקרית של ביטקוין ודומיו – והיא הפרדת הכלכלה מהמדינה.

קטגוריות
חינוך פיננסי

5 צעדים ליציאה מעבדות לחירות

איך מחלקים את הכסף שלנו בין ההשקעות? לכל אחד מאיתנו יש צרכים משלו ולכן המסקנות לשימוש בכסף ישתנו מאדם לאדם, אבל דרך החשיבה היא פחות או יותר דומה. החלטתי לשתף את תהליך החשיבה שלי כדי לנסות לעזור לנו כאינדיבידואל וכחברה לקבל החלטות כלכליות שמטיבות לנסיבות החיים האישיות שלנו.

∞ ידע פיננסי

שלב זה חוזר על עצמו לאורך כל יום, שבוע, חודש ושנה. חינוך פיננסי מתחלק לשניים – הגדלת הידע בנושא כלכלה וניהול סיכונים, ומעקב אחרי תזרים המזומנים.

כדי להגדיל את הידע בנושא כלכלה מומלץ לקרוא ספרים, לשמוע פודקאסטים ולראות סרטונים – ככל שנקשיב ליותר דעות יגדל הידע האישי. במקביל – אפשר לקחת דף, לוח מחיק או קובץ אקסל ולמפות את ההון האישי. מיפוי ההון מתחלק ל-4: הכנסות, הוצאות, נכסים וחובות.
הכנסות – כסף שמגיע אלינו בפעימות. דוגמה – משכורת; דיבידנדים; שכר טרחה; דמי שכירות; תקציב פנסיה.
הוצאות – כסף שיוצא מהכיס שלנו בפעימות. דוגמה – תשלום אשראי חודשי; שכירות; הוראות קבע; הוצאות במזומן; מיסים; הוצאות העסק.

הדרך הקלה למפות את שתי הקטגוריות האלו היא לקבוע מועד לפעימה, בישראל זה בד"כ פעם בחודש, ולדאוג למרווח של בערך שבוע בין פעימת ההכנסה לפעימת ההוצאה. המרווח חשוב כדי לוודא שכל הכסף נכנס כדי לשלם את ההוצאות.
נכסים – אובייקטים וסובייקטים בתשלום, הדואגים להגדיל את פעימת ההכנסה ללא קשר ישיר לזמן. דוגמה – מניה נושאת דיבידנד; עובד/לקוח שתורם יותר מהדרישות שלו; הלוואה שבעזרתה קנינו נכס אחר.
חובות – אובייקטים וסובייקטים בתשלום, המקטינים את סך ההכנסה הנקיה ללא תרומה לפעימת ההכנסה. באנגלית אפשר לתרגם את המילה "Liability" גם לחוב וגם לנטל. דוגמה – הלוואה לצורכי חופשות, רכב נוסף; משכנתא בתשלום גבוה מערך השכירות הפוטנציאלית; עובד/לקוח שדורש יותר מהתמורה שלו.

1 – קופת חירום

לאחר שמיפינו את ההכנסות וההוצאות, נוכל לדעת בערך מה עלות המחיה שלנו. מומלץ שקופת החירום תהיה שווה לבערך 6 פעימות הוצאה. בעזרת כלל אצבע זה נוכל לקבל ביטחון במידה ונרצה לקחת חופש מהעבודה, או אם חס וחלילה יקרה אסון כמו תאונה, פיטורין או מחלה.

2- סגירת חובות 

משכנתאות, גרירות ופריסות תשלומי אשראי, חריגה מתקציב האשראי הבנקאי (מינוס) ודומיהם גוררים איתם תשלומי ריביות. אותן ריביות הן חובות נוספים על גבי החובות הקיימים, ובד"כ יבואו בצורת "עמלת שורה", "עמלת כרטיס אשראי", "עמלת מסגרת אשראי" ודומיהם.אלו  יגבו מאיתנו עד 10 שקלים לכל אחד במקרה ה'טוב'. למקרה הרע אין תקרה, כך שחשוב להעלים את העלויות האלה כמה שיותר מהר. מומלץ לדרוש מחברות האשראי סיכום או לראות בתעודת הזהות הבנקאית את ריכוז ההוצאות האלה כדי להתרשם מהרווחים שחברות הכספים מרוויחות על חוסר הערנות שלנו. 

3 – ניצול הטבות מס

אחרי שדאגנו לחירום וסגרנו את החובות הקיימים, והכסף שנדרש מאיתנו לשלם כדי להרוויח כסף הוא מינימלי (למרות שזה עדיין אבסורד), אפשר להתחיל להזרים כספים לקופות שונות. הקופות היעילות ביותר הן קופות שעוזרות לנו לדלג על תשלום מס. הפרשה לקרן פנסיה היא הפעולה המוכרת כיום, אבל קיימות עוד אופציות כמו קופת גמל מסוימות. מומלץ להתייעץ עם יועץ מס מקצועי לפרטים נוספים.

4 – בחירת תחנת עגינה

תחנת עגינה משמעה אפיק השקעה מועדף. אפיקי ההשקעה המוכרים היום הם נדל"ן, עסקים פרטיים, אג"ח, מניות (עסקים ציבוריים), מט"ח ופריטים ייחודיים. בזכות הקריאה וההאזנה הגדלנו בצורה אקטיבית את הידע הפיננסי שלנו, כך שנוכל לדעת מהם הסיכונים הכרוכים בכל אפיק השקעה. אחרי שבחרנו את רמת הסיכון הנוחה לנו, קל מאוד לדעת איפה כדאי לחנות את הכסף. מה שנשאר הוא להעמיק בידע על תחנת העגינה המועדפת.

בין אם זה להשתמש בכסף כדי לפתוח עסק (אחרי שלמדנו איך לנהל, לייצר, לשווק ולשמר, למכור, ולשרת), להשקיע בעסקים אחרים או לקנות NFT, הכלל החשוב ביותר הוא לדעת את ההבדל בין השקעה למסחר. 

מסחר באג"ח, מניות, מט"ח או נדל"ן מצריך השקעה של זמן, וזאת ההגדרה של עבודה. אם זאת בחירת העבודה שלכם, חשוב לזכור שנותני השירות גובים עמלה על פעולות, ולכן כדאי להיות נותן השירות ולא רק הסוחר (על כל קניה ומכירה של מניה צריך לשלם לברוקר למשל). השקעה בכל אחד מהאפיקים משמעה להיפרד מהכסף בתמורה לתשואה בצורת הגדלת פעימת הכנסה או הגדלת ערך ההשקעה – מקום בו הכסף מגדיל את התפוקה במקביל לתפוקת הזמן שלי. בשתי מילים – הכנסה פסיבית.

כלל חשוב נוסף נקרא "בעיית הסוכן". התשלום על ניהול תיק השקעות לא תלוי בביצועי מנהל התיק – כלומר גם אם הגוף המנהל הפסיד את הכסף שלנו אנחנו מחויבים לשלם על השירות. קיימים גופים עם חשיפה לסיכון, כמו Berkshire hathaway או Pabrai funds שגובים עמלה ביחס לביצועים, אבל אני אישית לא מכיר גוף כזה בארץ.

5 – ריבית דריבית ופנסיה

כאשר תחנת העגינה מייצרת פעימת הכנסה שעולה על סך ההוצאות האישיות, אני יכול להפסיק לתת זמן כדי לקבל כסף. תהליך זה הדרגתי, וחשוב לזכור שהגדלת פעימות ההכנסה הפסיבית תוך כדי שאני מחליף זמן בכסף תגרום לכך שאצטרך להחליף פחות זמן בכסף בצורה הדרגתית. אם לא אוריד מהזמן, ההכנסה הכוללת רק תגדל. כאשר ההכנסה גדלה אפשר להזרים יותר ויותר כסף לתחנת העגינה, פעולה זאת נקראת ריבית דריבית – Compounding interest. תוצאת הלוואי של פעולה זו היא הגדלת הערך של תחנת העגינה, וזה הופך לספירלה של הכנסות על גבי הכנסות. בשלב מסוים נגיע למדרגה בה במקום להזרים כסף לתחנת העגינה נוכל לכסות את כל ההוצאות – וזו ההגדרה שלי לפנסיה.