כדי לענות על השאלה "איך יצאתי לעצמאות פיננסית?" אני צריך לקחת בחשבון כמה דברים:

הראשון הוא שאני עדיין לא עצמאי פיננסית.
השני הוא שלעולם לא אהיה.

הדבר הכי קרוב לעצמאות פיננסית שאנשים מכירים היום הוא פנסיה, הבעיה היא שההגדרה לפנסיה מאוד שנויה במחלוקת.

בויקיפדיה מגדירים את זה כך: תשלום חודשי המשולם לעמית לאחר פרישתו מהעבודה (פרישה בגיל פרישה או פרישה מוקדמת טרם גיל הפרישה), באירוע נכות לפני הפרישה מהעבודה או תשלום לשארים בעקבות אירוע פטירה של העמית/ה הן במהלך העבודה או לאחר הפרישה מעבודה.

אני חולק על דעתם. ההגדרה שלי לפנסיה היא יותר פשוטה – שבירת התלות בין זמן לכסף.

אין צורך להגיע לגיל מסוים, אין צורך לעמוד בתנאים של אחרים, ואין צורך להיות נכה חס וחלילה.

אז איך שוברים את התלות בין זמן לכסף בעצם?

המיתוס שנקרא הכנסה פסיבית מעולם לא היה זמין יותר – בגוגל נותנים לנו כסף על מודעות באתרים, באמאזון נותנים לנו כסף על שיתוף מוצרים, ושיטות להשקעה צצות כמו פטריות אחרי הגשם. יחד עם כל הטוב הזה מגיע גם ריח מוזר של רמאות, אנחנו לא רגילים לחיות בעולם שיושבים בו רגל על רגל והכסף זורם אלינו, זה מרגיש כמו אגדה – ואגדה היא ההיפך ממציאות. ככה למדנו מההורים, בבית הספר ומהמדריכים שלנו – תעבוד קשה ותגיע לתוצאות. בינתיים הסטנדרט הוא לעבוד קשה החודש כדי שתוכל לעבוד קשה בחודש הבא. משום מה הרעיון הזה נשמע לגיטימי לאנשים, לחיות ממשכורת למשכורת, ולנסות לחסוך כסף ל-20 שנה האחרונות שבהן אני גם ככה בקושי זז מהספה, ואז מה הטעם בכל הזמן הפנוי שלי?

אז החלטתי לקבץ לעצמי כמה שיותר טיפים על איך לעבוד קשה היום כדי שמחר אוכל להנות מהזמן שלי, תוך כדי שמחר יהיה קרוב יותר מגיל 67, 40 נשמע לי לגיטימי לכל אדם.

התחלתי מרוברט קיוסקי שמסביר לנו שהעשירים משחקים משחק שונה לחלוטין מהמשחק שרודפי המשכורת משחקים. בספריו הוא ניפץ את המיתוס של לתת לזמן שלי לעבוד בשבילי ובנה לי מסגרת חדשה לסטנדרטים שלי – אם זמן שווה כסף, אפשר לתת לכסף לעבוד בשבילי.

הוא בחר בנדל"ן – לטענו קונים נכס, משכירים אותו למישהו אחר, גרים בדירה זולה יותר, וההפרש זה רווח נקי. פעם זה היה קל, היום הממשלות והרגולטורים מסתכלים הרבה יותר לעומק על בעלי נדל"ן, אם הם לא מקורבים אליהם זאת אומרת…

רוברט נתן עוד דוגמאות לאפיקי השקעה – מתכות, ניירות ערך, מטבעות דיגיטליים ושירותים אוטומטיים. אני אישית לא התחברתי לנדל"ן – אפיק זה מצריך הון ראשוני יחסית גדול, בנוסף להלוואה נדיבה מהבנק, בשביל זה צריך חואבוס, אולי התשלום הריאלי הוא הגדול ביותר, אבל הסיכון הכרוך עדיין מרגיש לי מיותר ביחס לשאר האפיקים. משך אותי עניין ניירות הערך.

ניתוח חברות

כדי להתחיל להבין מה זה לעזאזל ניירות ערך הייתי צריך לחפש את האנשים המצליחים ביותר בענף, בניגוד לאינטואיציה הכוללת של אנשים כיום – ללמוד באוניברסיטה. בדרך זו השם וורן באפט הגיע אליי, ומכיוון שהוא המצליח ביותר, כנראה שהחיים שלו הם מהמורים הטובים ביותר.

לכן הדבר הטבעי היה לקרוא את הספר שפתח לו את העיניים – המשקיע הנבון מאת בנג'מין גראהם. בעקבות הספר וורן עזב את החיים שלו והלך לעבוד אצל גראהם, דבר שהוביל אותו להיות האדם שהוא היום. בספרו מספר גראהם על הדרך הפשוטה לטענתו לראות האם עסקים הם בעלי פוטנציאל או שגורלם נחרץ מראש.

נתחיל מההגדרה הקלאסית למניה – מניה היא בעלות על חברה. כלומר, אם אני קונה מניה של חברה X, סימן שאני הבעלים של אותה החברה, והיא מחויבת לחלוק איתי בתוצאותיה לפי התנאים שהיא הגדירה לבעלי החברה. אם החברה מחלקת דיבידנד – גם לי מגיע, אם החברה משקיעה את הערך חזרה לתוכה, אני מרוויח מעליית ערך המניה.

בספר אפשר למצוא את ההבדל בין השקעה לספקולציה, האמת על אינפלציה, שיטה להשקעה אקטיבית ופסיבית, יתרונות וחסרונות של כל אחת מהשיטות, תנודות השוק, ניתוח ניירות ערך, השוואה בין חברות לדוגמה, והסבר על עיקרון מרווח הביטחון. וורן באפט וצ'רלי מנגר לקחו את התורה הזאת צעד אחד (או ארבעה) קדימה, ונכון להיום החברה הזאת מובילה את שוק ההון. כאן הבנתי שיש עוד משתנה למשוואה.

חשיפה לסיכון ואי-וודאות.

בסדרת הספרים Incerto, מספר נסים טאלב על המסקנות שלו כסחרן על אי-וודאות, אפקט הברבור השחור, אנטי-שבירות וחשיפה לסיכון.

חשוב לי לציין שאלו הספרים הכי חשובים שיצא לי לקרוא, ושאני מצטער שלא יצא לי להגיע אליהם בשלב מוקדם יותר בחיי. סדרת הספרים הזאת פתחה את עיניי לא רק לרגשות של "מר שוק" (החבר הטוב ביותר של בנג'מין גראהם ו-וורן באפט), אלא גם לעובדה שרגשות כל אחד ואחד מאיתנו עשויים להתנהג בדיוק כמו גרף השוק – לפעמים בעליה, לפעמים בירידה, תמיד בחוסר וודאות.

יש הרבה הרבה פנינות חוכמה בספרים שלו, אלו המסקנות העיקריות בקצרה – יש יותר דברים שאנחנו לא יודעים מאשר דברים שאנחנו כן יודעים, ואנשים שמתגרים בעובדה זאת חווים את העונש על בשרם; אנשים חושבים שהם חכמים על סמך העבר הקרוב, ולא על סמך ההיסטוריה ככלל והנתונים שהם לא מודעים אליהם; ככל שמערכת בנויה מיותר פרטים שבירים היא יותר עמידה; אל תתייחס לאחרים בדרך שאינך רוצה שהאחרים יתייחסו אליך.

בשלב הזה התמונה שלי היתה צריכה להגדיל את המסגרת שלה – אנחנו לא מדברים רק על כלכלה, אנחנו מדברים על רגשות ומחשבות של אנשים, הן מתוך והן מחוץ לכלכלה.

כלכלה התנהגותית

השינויים בגרפים השונים נובעים הרבה פחות מערכן הפנימי של ניירות הערך והרבה יותר מרגשות הסחרנים. מנהל עסקים, פסיכולוגיה ופילוסופיה נראו כמו דבר לא פחות חשוב ממיקרו ומאקרו כלכלה. יותר מזה, ככל שאני קורא יותר אני מבין שהאקדמיה מנסה לסבך את העניינים עם חישובים של יותר מידי משתנים לא משנים ותאוריות שממשיכות להוכיח את עצמן כמיותרות. הרי שעסק בלי חובות לא יכול לפשוט רגל, ועסק שמרוויח יותר ממה שהוא חייב לעולם ישאר יציב כל עוד הוא שם יד על הדופק. לכן וורן לוקח בחשבון את הנהלת העסק, הרווח נטו, וההוצאות ביחס לרווח ברוטו לפני שהוא קונה מניה, בזמן ששאר האנשים בעולם קונים כי *הכנס את התירוץ שלך כאן*.

אם תרצו לראות איך האדם היצירתי מייצר תירוצים ומאמין להם תוכלו להעזר בספר "לחשוב מהר, לחשוב לאט" מאת דניאל כהנמן, ועוד הרבה ספרים בנושא כלכלה התנהגותית של סופרים כמו דן אריאלי וריצ'רד ת'יילר, אבל לדעתי הספר של כהנמן כולל את כל מה שצריך לדעת על החשיבה (או חוסר החשיבה) האנושית.

בעזרת מגוון גדול של ספרים על הבנת המעשים של האדם, דרך קבלת ההחלטות שלנו, חוקי השוק ועזרה לא קטנה מחברים בדרך, הגעתי למסקנה אחת פשוטה – אם נתייחס לכל עסק כאילו אני מסתכל עליו כמניה פוטנציאלית לקניה, אפשר לראות מבחוץ אילו עסקים יעזרו לי להגיע לעצמאות כלכלית מצד ההשקעה, ואיך לגרום לעסקים להצליח מצד ההנהלה. אחרי הכל לכולם יש רואה חשבון שמאגד דוח רווח והפסד, ההבדל היחידי הוא הגישה הפיזית של הציבור לרכישת בעלות על העסק.

ניהול עסקים

אז הנה כמה כללי אצבע פשוטים שיגרמו לאנשים כמו וורן באפט לרצות להשקיע בחברה/עסק/רעיון שלי (מכאן ואילך אכתוב חברה, בכוונה לקהילה שגורמת לאופרציה המדוברת לקום לחיים):

• כמה שפחות חובות, כמה שיותר עצמאות – אם הפער בין החוב של החברה לנכסים של החברה גדול, יהיה קשה מאוד לחברה להחזיר כסף לבעליה גם אם היא תיסגר ותמכור הכל. מנסיוני האישי, לא רק בעל העסק סובל, גם המשפחה שלו טובעת איתו.
• רווח לפני ריבית, מיסים, פחת והפחתות זה בולשיט – זה לא באמת משנה כמה החברה הרוויחה אם יש עוד כסף שצריך לצאת החוצה. החברה עדיין צריכה לשלם ריבית, מיסים, פחת והפחתות לפני שהיא יכולה להשתמש בכסף שהיא הרוויחה.
• רווח נטו לעומת חובות – אם הרווח השנתי שהחברה יכולה לעשות איתו מה שהיא רוצה גדול יותר מהחובות שיש לחברה, היא יכולה בכל רגע נתון לסגור את החוב, מה שנותן לה את הזכות להשתמש בעוד כסף לא שלה בלי לדאוג מחדלות פירעון. ידוע שהמקרה הזה נדיר ביותר, לכן הייתי באופן אישי נותן עד 3 מחזורים לסגירת החוב (חוב = רווח נטו*3)
• רווח נטו ביחס לרווח ברוטו – התועלת האופרטיבית, או ההיי-סקור של המנהל. הנהלה טובה יודעת לגרום לעובדים להיות יעילים יותר, ובו בזמן להשקיע הוצאות בצורה היעילה ביותר על מנת לראות כמה שיותר רווחים לכיס מתוך הרווח שהחברה הרוויחה. השאיפה לדעתי, היא לגרום לרווח הנטו לנוע בין 25%-40%, כאשר החלק השני בגודלו חייב להיות המשכורות לעובדים, אחרי הכל, הם עושים את כל העבודה בשביל העסק בפועל.

בשפה המקצועית אפשר לראות את היחסים בשמות הבאים, לפי סדר הצגתם – יחס שוטף, ebitda, רווח נטו לעומת חובות ושיעור רווח נקי.

יש כמה דרכים להחמיר את ההסתכלות שלנו על עסקים – ככל שאנחנו מותחים רף המדדים הקיימים לגובה וככל שנעמיס יותר כללים ניחשב יותר זהירים, חשוב לזכור שככל שנעמיס יותר כללים ונרים את הרף שלהם יותר גבוה נראה שהאידיאל לא מתממש.
בנוסף לכך, יותר מידע לא תמיד יהיה יעיל יותר, אחרי הכל יש הרבה אנשים שעשו הרבה יותר תארים ויצעקו עליי שאני גורם לדברים להשמע פשוטים מידי, אבל לסבך את העסק בהכרח לא יעזור.

בחזרה לשאלה – איך שוברים את הקשר בין הזמן לכסף?

לא שוברים. מצד שני, יש עיקרון מאוד פשוט – אם אתה יודע כמה עולה לך לחיות, ואתה יודע כמה זמן אתה רוצה לחיות, אתה יכול לדעת כמה כסף אתה צריך בשביל לחיות כל הזמן הזה.

אני לא המצאתי את השיטה, ככה מחשבים פנסיה גם בקרנות ואפשר למצוא בגוגל את הערך המשוער לסכום. אבל לכל אחד מאיתנו יש הוצאות שונות, אז בעזרת המדריך לחיסכון, הנוסחה הפשוטה הזאת והעקרונות שקראנו למעלה אני הסקתי את המסקנה הבאה – כאשר ההכנסה הפסיבית שלי גדולה יותר מההוצאות שלי, אני בפנסיה.

כדי לחסוך צריך לעבוד, לעבוד זה ההיפך מפנסיה. לעומת זאת, אם אני יודע שנדב עולה 6000 שקל בחודש ושבניתי/קניתי מספיק מקורות הכנסה פסיבית כדי להכניס יותר מ-6000 שקל בחודש (או 6000*12 בשנה) אני חופשי לעשות מה שאני רוצה עם הזמן שלי. הקושי כאן הוא לבנות מקור הכנסה פסיבית של יותר מ-6000 בחודש, או יותר מ-72,000 בשנה. ואני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש רעיון כזה או אחר שהעולם סביבו דיכא אותו מלרדוף אחריו, בטענה שחלומות לא מתגשמים. מצד שני, ככל שיתאגדו יותר אנשים עם אותו רעיון, וידעו לתקשר בצורה יעילה בינם לבין עצמם ובינם לבין הסביבה החיצונית, אין תכנית שלא נוכל להגשים. יותר מזה, אין צורך להתחזר אפילו – מספיק 10% מרעיון מטורף בשביל להגיע לשם. וזה בדיוק מה שוורן באפט עשה – קנה קצת מפה וקצת משם עד שהחברות שהוא האמין בהן הצליחו, ולטענתו לא צריך יותר מ-3 כאלה.